1רש"י אל משה לכל דברות ולכל אמירות כו' היתה קריאה כו' לשון חבה כו' פי' ס"ל לרש"י ז"ל שקול הקריאה כשקרא ית' את משה כדי שיבא לאהל מועד לדבר עמו איזה דבר מצוה שיצוה לישראל היה הקול הולך ומתפשט אפי' דרך כל מחנה ישראל עד שהגיע לאזניו של משה בכל מקום שהיא היה שם כמו שיתבאר בע"ה ואם כן אין ספק שבכל פעם שרצה הש"י לדבר עמו ולא היה משה באהל מועד מסתמא הוצרך לקוראו ממקום שהיה שם שיבא לאהל מועד שאין סברה לומר שהיה משה יושב תמיד בכל יום באהל מועד ומצפה מתי שידבר עמו הש"י ומחמת פשיטותו לא נכתב בתורה בשום פעם שקראו לכך קשה לרש"י למה הוצרך הכתוב לכותבו כאן שקראו לדבר עמו שאין לומר שהוצרך לקוראו מפני ששכן עליו הענן דעל כרחך לא קראו אלא לאחר שנסתלק הענן דבעוד הענן עליו כבר כתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו' ומה היה מועיל קריאתו שיכנס אלא ודאי אחר שנסתלק הענן קראו שיכנס לדבר עמו ולמה הוצרך כאן שקראו לדבר עמו יותר מבכל המקומות שדבר עמו ומתרץ ודאי דמסתמא כן הוא דלכל דברות ולכל אמירות כו' היה קריאה כו' ומחמת פשיטותו לא נכתב בתורה בשום פעם שקראו ומה שצריך כאן לכותבו הואיל דפשיטא הוא שקראו לכל הדברות הוא כדי להראות לנו בבניין אב ההפרש שבין קריאת נביאי ישראל וקריאת נביאי אמות העולם דגבי נביאי ישראל כתב ויקרא שהוא לשון חיבה כו' כלומר שאותה הקריאה היתה אליו בקריאת שמו בעניין ואופן הוראת אליו חבה ובפנים שוחקות ומאירות או בכפל השם שהוא עצמו עניין חבה אבל בנביאי אומות העולם שנאמר בהם ויקר הוא מורה דאע"ג שקראו בשמו מ"מ היתה אופן אותה הקריאה בעניין ואופן הודעת אליו פנים זעומות וזעופות לנקרא:2בא"ד הקול הולך ומגיע לאזניו כו' הרא"ם כתב לא מאל משה הוא דמפיק ליה שהרי כל התורה כולה מלאה ממלת אל ולא דרשו בה כלום ונ"ל דזו אינה קושיא דאע"ג דבשאר מלת אל הנאמר גבי דיבור או אמירה כגון ויאמר ה' אל משה וידבר ה' אל משה וכיוצא בהם לא דרשו כלום הכא איכא למדרש מלת אל דק' ליה לרש"י ז"ל דהוה ליה למכתב ויקרא את משה שכן מלת את נופל אחר הקריאה להורות על הפעול שהוא הקרוא וכן כתיב ויקרא את עשו בנו ויאמר אליו וגו' ויקרא את יוסף וגו' ויאמר פרעה וגו' ה"נ הוה לי' למכתב ויקרא את משה וגו' לכך דורש רש"י מלת אל דהכא למיעוטא למעט כל ישראל כו' כמו שיתבאר אבל מלת אל הנאמר גבי וידבר ה' אל משה או ויאמר ה' אל משה שהוא עיקר הלשון לא שייך למדרש ביה למיעוטא ויתורצו בזה רוב הקושיות שהקשה הרא"ם על רש"י בסמוך בדיבור זה א"נ מאל משה הוא דמפיק ליה לרש"י כי נ"ל דמלת משה כולו מיותר הוא בכאן והוה ליה למכתב ויקרא אליו וידבר אליו ה' וגו' דע"כ האי קרא לעיל מיניה קאי לפרשה שקודם זו שסיים בה ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן ועלה קאי ויקרא אל משה לומר שכבוד הש"י הוא שקראו אחר שנסתלק הענן דאם לא כן ויקרא ה' אל משה וגו' היה לו לכתוב ולומר מי הוא הקורא אלא ודאי וכבוד ה' וגו' הנכתב למעלה הוא הקורא דעליה קאי ויקרא וגו' וקודם לו כתיב ולא יכול משה לבא וגו' ואם כן בויקרא אליו וידבר ה' אליו וגו' היה די ואם כן אל משה למה לי אלא למיעוטא אתא לומר הקול היה הולך לאזניו כו' ואין להקשות אם כן וידבר ה' וגו' ל"ל וידבר אליו וגו' היה לו לומר ולמה לו להחזיר מלת הש"י אין זו קושיא דגבי המצוה רוצה לכתוב בפי' השם המיוחד מה שאין צריך לעשות כן בקריאה כי הקורא היה כבוד ה' והמדבר היה השם המיוחד וית' הרא"ם הקשה בדיבור זה ואמר וז"ל מאחר שזה שפי' רש"י בויקרא אל משה לקוח ממה שאמרו בת"כ אליו למעט את אהרן שפירושו וכ"ש שאר כל ישראל היה לו להזכיר גם אהרן לומר הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל גם אהרן עצמו לא היה שומעין ולמה חלקו לשנים דגבי ויקרא אל משה אמר שכל ישראל לא היו שומעין ולא הזכיר את אהרן וגבי וידבר ה' אליו אמר למעט את אהרן שלא היה שומע ולא הזכיר את ישראל ועוד שממה שפירש גבי ויקרא אל משה דמיירי בקריאת משה משה שכל ישראל לא היה שומעין משמע שאף קריאת משה משה דעלה קאי שאינו דיבור של ציווי מצוה אלא קריאה בעלמא לא היו שומעין ומנ"ל הא והלא ממיעוטא דוידבר ה' אליו דממנו לקח מה שפי' גבי ויקרא אל משה לא משתמע אלא למעט מהדיבור של ציווי השם למשה שהוא אדם כי יקריב מכם דקאי עליו אבל לא מהדיבור של קריאת משה משה שאינו אלא קריאה בעלמא וא"ת אין הבדל לרש"י בין הדיבור של משה משה ובין הדיבור של ציווי המצוה מנ"ל הא כו' דלמא יש לחלק ביניהם כו' עוד כתב וז"ל ועוד מנא להו לרז"ל לומר דמיעוטא דוידבר ה' אליו הוא למעט את אהרן וכ"ש שאר כל ישראל ודלמא לא בא למעט אלא את ישראל אבל לא את אהרן שיפה כחו להשתתף בדיבור עם משה וכן מיעוטא דקול לו נמי דלמא לא בא למעט אלא את ישראל אף מקל הברתו של דיבור אבל אהרן היה שומע גם הדיבור עצמו עכ"ל הרא"ם והאריך מאד בתירוצים ע"ש אבל לי נראה אם נרד לעומק זך שכלו ודקדוקו של רש"י שהוא אינו רודף בכל מקום אלא פשוטו של מקרא אין כאן שום קושיא עליו ז"ל אך בהקדימי הקדמה אחת אשר לפי הנלע"ד שגם שם לא ירדו הרא"ם והרג"א לעומק העניין והוא זה רש"י כתב בסמוך גבי מאהל מועד שהיה הקול נפסק ולא היה חוץ לאהל כו' עכ"ל רש"י והבינו הרא"ם והרג"א שזה העניין קאי גם על קריאת משה משה שאפילו בשעת קריאת משה משה לא היה הקול יוצא חוץ לאהל כמו שכתבו בפי' בדבריהם ע"ש וז"ל ואם היה משה חוץ לאהל לא היה הקול מגיע באזניו עכ"ל עד שמתוך כך הוצרך לומר שהמדרשי' חולקין זה עם זה עיין בדבריו אבל אני אומר שאין זה פשוטו של מקרא וגם אין דעת רש"י כך כמו שהבינוהו אבל ס"ל לרש"י ז"ל דקול של קריאת משה היה הולך מבין שני הכרובים ומתפשט והולך עד שמגיע לאזניו של משה בכל מקום שהוא היה שם הן במחנה הן אפי' אם היה חוץ למחנה משה היה הקול קוראו שיבא לאהל מועד לדבר עמו שם דיבור של מצוה וזהו שאמר הכתוב סתם ויקרא אל משה ולא אמר ויקרא אל משה מאהל מועד ואחר כך גבי דיבור המצוה כתב וידבר אליו מאהל מועד כלומר שלא הגיע קול דיבור המצוה אלא באהל מועד ולא יצא חוץ לאהל כן נ"ל פשוטו של הכתוב וכן הוא דעת רש"י ז"ל נ"ל ומעתה יתורצו כל הקושיות שהקשה הרא"ם ז"ל בד"ה ויקרא אל משה הקול היה הולך ומגיע לאזנו כו' גם מה שהקשה הרא"ם על רש"י בד"ה מאהל מועד מלמד שהיה הקול נפסק כו' וז"ל שם ואם תאמר אם היה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל וכבר היו ישראל עומדים חוץ לאהל ולא היו רשאין לכנם עם משה תוך האהל מדכתיב ונועדתי לך שם וגו' לך היתה יעידה ולא לכל ישראל כדתניא בת"כ שפירושו שהיו ישראל עומדים חוץ מהאהל כשהיה משה נכנס באהל מועד א"כ למה הוצרך הכתוב למעט את ישראל מכל הדברות לומר שמשה לבדו היה שומע וישראל לא היו שומעין עכ"ל הרא"ם אבל לדידי אין כאן קושיא כלל מכל הקושיות שהקשה וזה כיון דס"ל לרש"י שקול קריאות משה משה היה הולך ומתפשט עד שהגיע לאזנו של משה אפי' חוץ לאהל וס"ל דאל מיעוטא הוא מדלא כתיב את אי נמי דאל משה מיותר הוא כמו שכתבתי לפיכך כתב גבי ויקרא אל משה הקול היה הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין ר"ל אע"ג שהיה הקול מתפשט והולך מבין שני הכרובים דרך כל מחנה ישראל עד שמגיע למקום אשר שם היה משה הוצרך לפרש מיעוטא דאל משה של הקריאה למעט כל ישראל וסבירא ליה דממילא ממועט גם אהרן שכיון שלא היה משה באותו פעם באהל ממילא ודאי גם אהרן לא היה שם ואז לא היה הוא עדיף מכל ישראל וכמו שישראל לא שמעו הקריאה שחוץ לאהל גם הוא לא שמע רק למשה לבדו הגיע לאזניו אבל גבי דיבור המצוה דכתיב ביה מאהל מועד לא היה הקול יוצא חוץ לאהל אליו דכתיב ביה למעוטי על כרחך למעט את אהרן קאתי שהיה רגיל לכנס עם משה לתוך האהל והיה צריך הכתוב למיעוטי שלא שמע קול דיבור המצוה ששמע משה תוך האהל אבל לישראל אין צריך מיעוט שהרי כל ישראל עומדין חוץ לאהל כו' ופשיטא שלא היו שומעים כלום שהרי הקול לא יצא לחוץ ולכך כתב רש"י גבי אליו למעט אהרן וכן מיעוט דקול לו קול אליו דכתיב גבי דיבור של מצוה שנ' וישמע את הקול מדבר אליו ע"כ למעט את אהרן אתי ובאם אינו ענין המיעוט ממנו שאפי' קול הבר' לא שמע אהרן כמו שלא שמע חיתוך אותיות וכ"ש ישראל שלא שמעו אפי' קול הברה כמו שלא שמעו אפי' חיתוך אותיות וזה נראה לי ברור לפשוטו של כתוב והוא דעת רש"י ז"ל:
